משחר ההיסטוריה היהודית מופיעה עץ הזית כסמל הקשור ושזור במסורת היהודית.
כבר בספר בראשית, שלח נוח את היונה לתור אחר יבשה. היא חזרה עם עלה של עץ זית שסימל את סוף המבול.
בהמשך בספר דברים מופיע עץ הזית כאחד משבעת המינים שבה נתברכה ארץ ישראל.
עם הזמן הפך עץ הזית לסמל של שורשיות, חיבור לאדמה ולארץ ישראל.
לעץ הזית כמה מעלות יחודיות: שמן הזית המופק מפריו של העץ נחשב לשמן איכותי ויקר. בשמן זה השתמשו כדי למשוח מלכים, ולהדליק את מנורת בית המקדש.
העץ מותאם לתנאי האקלים של ארץ ישראל והוא מאופיין בחוסן וכושר הישרדות גבוה. הוא יכול לעמוד בבצורת, בפגעי טבע שונים. והוא ניחן ביכולת חיים ארוכים במיוחד.
ואכן, בני האדם למדו להשתמש בכל מעלותיו והפיקו ממנו מזון, מחסה, שמן, ואפילו מוצרי קוסמטיקה שונים.
מאז ומתמיד משך עץ הזית את ליבם של אומנים שונים. הגזע הייחודי, המפותל והמפואר, העבר ההיסטורי, היופי הכללי של העץ ויכולת העמידות של העץ התגבשו לידי יצירות אומנות שונות בתרבות היהודית. החל מציורים וכלה ביצירות יודאיקה שונות כמו
כוס קידוש מציורים וכלה ביצירות יודאיקה שונות כמו
כוס קידוש
או
בית מזוזה
מיוחד.
שימוש של עץ זית ביצירת אומנות מסמל שורשיות, חיבור לאדמה ולארץ ישראל.
האומנים בשקד עיצובים מכירים את עצי הזית הנטועים בהרי יהודה סביב ירושלים, חשיבותם ואיכותם. ביצירות היודאיקה משתלב עץ הזית באופן טבעי כחומר גלם איכותי המוסיף רוח לחומר. דרך עצים אלו כל יצירת אומנות בשקד עיצובים מחברת אותנו חזרה אל האדמה, ארץ ישראל ולבריאה עצמה.